.png)
שבת, ה-7 באוקטובר, 2023, תיזכר תמיד כשבת בה התעוררנו למציאות בלתי נתפסת של תופת ואימה. זה מסוג האירועים שכל אחד ואחת מאיתנו יזכרו בדיוק איפה הם היו ומה הם עשו בשעה שרבים מאיתנו נטבחו או נחטפו בידי חמאס. בזמן שאני כותב שורות אלו אני עדיין לא מעכל עד הסוף מה קרה כמו רבים אחרים ויחד עם זאת אני ממש מכריח את עצמי לכתוב על נושא שהוא כל כך קריטי במיוחד בתקופה הזאת - גיוון והכללה בזמן מלחמה. בואו נתחיל.
אני רוצה לשתף אתכם בסיבה שהחלטתי לכתוב על הנושא הזה. לפני יומיים דיברתי עם חבר שעובד עבור אחת החברות הבינלאומיות הגדולות ביותר בעולם ובשיחה הזאת הוא שיתף אותי בקשיים שהוא חווה במקום עבודתו הנמצא אי שם באחת ממדינות אירופה. לצורך שמירה על הפרטיות אני משאיר את שמו ואת שם החברה בה הוא עובד במעטה אנונימי, שכן גם בתקופה זאת יש חשש, אולי אפילו גדול יותר, לאבד את מקום העבודה.
אותו חבר עובד בצוות מגוון. משמע, בצוות קיימים אנשים מרקעים שונים, מתרבויות שונות וממדינות שונות. היותו ישראלי בניכר בתקופה זאת מקבלת פוקוס שהוא לרוב לא נעים ומלווה בחשש אמיתי. אחד הדברים הראשונים שהוא שיתף אותי בו היה ההפגנות הפרו-פלסטיניות הרבות שהוא רואה, הגורמות לו לפחד לעשות את הדבר הבסיסי והמובן מאליו - ללכת ברגל לעבודה. אך זה לא הקושי העיקרי בו הוא נתקל...
כפי שכתבתי קודם, הצוות שלו מורכב מאנשים המגיעים ממקומות שונים בעולם. כך למשל יש אנשים מאיטליה, מהולנד, ממדינות ערב, מישראל וכו'.
- "איטליה מאד אוהבים אותנו ואני מרגיש את התמיכה שלהם ואת האמפתיה", כך הוא פוסק.
- "ומה לגבי שאר העובדים?", אני מקשה.
- "תראה, את העובדים מהולנד קשה לי להבין, הם סגורים ולא ברור לי מה העמדה שלהם. האיטלקים מאד אוהבים אותנו אמרתי לך, אבל לעומת זאת מאז פרוץ המלחמה הייתה לי חוויה מפחידה בה חששתי לחיי מול אחד מהעובדים הערביים. לאחר שדיווחתי עליו למשאבי אנוש, הוחלט לפטר אותו."
- "מה אתה אומר? ואיך החברה מתמודדת עם המצב הבלתי נסבל הזה?", שאלתי.
- "החברה בעצם לא עשתה הרבה", כך הוא השיב. "היא נתנה הנחייה, שכל מי שרוצה יכול לעבוד מהבית, אבל ההנחייה הזאת הייתה קיימת גם לפני על המצב הזה ועצם הנחייה כזאת לא פותר דבר מהבעיתיות. דבר נוסף שהיא הציעה לנו הוא טיפול פסיכולוגי פעם בחודש, אבל אלו פסיכולוגים מקומיים שלא באמת מבינים את המצב בישראל והטיפול תלוש ולא עוזר".
אז עכשיו כשהבנתם את המניע שלי לכתוב על זה, אני רוצה לתת לכם כמה טיפים חשובים, שמתאימים גם לחברות וארגונים בישראל שמעסיקים צוותים מגוונים וגם לארגונים וחברות בחו"ל שמעסיקים ישראלים בזמן המלחמה.
הנגשה והדגשה - חשוב מאוד להנגיש לעובדים ולעובדות את המידע ואת העדכונים בצורה ממוקדת ואחראית תוך הדגשת ערכי הליבה של הארגון בכל הנוגע לקבלת האחר וכבוד הדדי. כל אחד מאיתנו עלול לקבל מידע שונה או חלקי לגבי המלחמה וחשוב שיגיע מידע מהימן מהנהלת החברה ולו על מנת ליישר קו בין העובדים ולהראות את האחריות שיש לארגון על העבודים בו. במקביל מכיוון שהשיח סביב המלחמה עלול להתלהט, חשוב להדגיש את את מדיניות החברה בנוגע להתבטאות במקום העבודה ותרבות הדיון ולנקוט בצעדים משמעתיים משמעותיים במידת הצורך.
צרו מרחבים בטוחים לעובדים על מנת שיוכלו לשתף את המחשבות והחששות שלהם בחופשיות. אין טעם להתעלם ממה שקורה, זה יתבטא בדרך כזאת או אחרת, לכן יש להתייחס לנושא, אבל יש לגשת אליו בזהירות ובמקצועיות. לגיוון יש הרבה יתרונות אך צריך להיות זהירים בפתרון קונפליקטים מהותיים כמו זה שעומד כרגע מולנו. השיתוף עם שאר חברי הצוות יכול דווקא לנקות את האווירה ולאפשר לעובדים להתמקד בעבודתם ואף לגלות אמפתיה אחד לשניה.
ייתכן מאד שהמעטפת "הרגילה" שאתם מציעים לעובדים היא לא יעילה, כמו במקרה למעלה. בדקו שהמעטפת מתאימה לצורך השעה ובצעו את ההתאמות הנדרשות תוך ידיעה, שלאוכלוסיות מגוונות יש דרכי התמודדות מגוונות. שאלו את העובדים נציגי הקבוצות השונות מה הם צריכים ומה יסייע להם בתקופה זאת ופעלו בהתאם.
לסיכום, בשנים האחרונות אנחנו חווים מצבי קיצון שונים המעמידים במבחן את היכולת שלנו כארגון לדאוג לעובדינו בעוד אנחנו מנסים לשמר את הפעילות העסקית. זהו אתגר בכלל לא פשוט, לכן צריך להתייחס אליו בהתאם. בעקבות המצב אני עובר הכשרה מזורזת של הנציבות לשיוויון תעסוקתי של משרד הכלכלה, המתאימה ליועצים בתחום של גיוון והכללה וכולי תקווה שנצא מהכשרה זאת עם עוד כלים ותובנות, שיעזרו לחברות וארגונים לצלוח את התקופה הזאת בדרך שתטיב עם העסק כמו גם עם העובדים.
קואצ' פרי
מאמן ארגוני למחוברות עובדים וגיוון והכללה
Comments