.png)
מרסלו בן זקן, מנהל בכיר בתחום הנדסת תוכנה בהייטק, חלם להעביר סדנאות טיסנאות בשעות הפנאי שלו. הוא לא העלה בדעתו ששאלה אחת "תעיף" אותו יותר גבוה.
ראשית אני מבקש לפתוח בהצהרה מתבקשת המתאימה לעת שלנו: את הכתבה הזאת לא יצרה שום בינה מלאכותית. זה אני, פרי, שיושב כעת מול מסך המחשב בקליניקה שלי ומספר את סיפורו של מרסלו מנקודת מבטי האישית. ככה, כמו פעם, כשהכל היה יותר אותנטי ופשוט.
מרסלו הגיע אליי לראשונה כשהעברתי תהליכי קואצ'ינג לעובדים בחברת ההייטק אף 5 בתל אביב. כמו בכל תהליך אימון, שוחחנו מרסלו ואני על מרחבי החיים השונים, על השאיפות וכמובן גם על הפערים הקיימים באופן טבעי בינהן לבין המציאות היומיומית.
באותה שיחה ראשונית שאלתי את מרסלו: - "מה החלום שלך?"
מרסלו חייך, ספק אליי ספק לעצמו, ואמר:
- "אני רוצה ללמד אנשים כיצד להרכיב ולהעיף טיסנים. תמיד חלמתי להעביר סדנאות בתחום הזה."
עיניו של מרסלו נפתחו מעט כשדיבר על חלומו. ראיתי כיצד אותה שאלה תמימה, ששאלו את כולנו כשהיינו קטנים, עוררה אצלו משהו. המשכנו לדבר על חלומו של מרסלו ועל האהבה הגדולה שלו לתחום זה. ככל שדיברנו יותר, כך הבנתי שיכול להיות שזה לא רק חלום בשבילו. שיכול להיות שזה משהו גדול יותר, שמוסתר על ידי ביטויים מדכאים כמו: "תהיה ריאלי".
אז החלטתי לשאול עוד שאלה שאני קורא לה "שאלת עוגן". "שאלת עוגן" היא שאלה שהיא טיפה יותר משמעותית במובן שלתשובה לשאלה הזאת יש את הפוטנציאל לשנות את השיח הפנימי של המתאמן ולייצר כמו מקפצה לחשיבה קצת שונה מהרגיל. יכולים לנחש מה הייתה השאלה?
שאלתי את מרסלו:
- "ומה הפנטזיה שלך?"
בום!!! הפעם עיניו של מרסלו נפתחו לרווחה והוא זז בכסאו וצחק בקול רם.
- "אני רוצה להיות טייס!" אמר וקרן עור פניו.
בעשרת השבועות הבאים, בהם נפגשנו, הנחתי בזהירות ובנחישות לרגליו של מרסלו את התשתית אשר לימים תעזור לו להגשים את עצמו ואת חלומותיו ולחיות בדרך אותנטית תוך כדי חיזוק השיח הפנימי ושינוי נקודת המבט על דברים בחייו. באחד המפגשים שוחחנו עם טייס חיל האוויר ששיתף את סיפור מסעו להפוך לטייס. אני מאמין שבמפגש זה אמונתו של מרסלו השתנתה מהקצה אל הקצה.
לפני כשבועיים מרסלו שלח לי הודעה בוואטסאפ בזאת הלשון:
- "היי מה קורה? אז אני מספר לך שאתמול עברתי את המבחן האחרון של טייס פרטי ואני כבר טייס. אז אני רוצה להודות לך כי אתה היית חלק משמעותי בהחלטה שלי לצאת לדרך להגשמת חלומות. תודה רבה, פרי".
אל הטקסט צרף מרסלו את התמונה הזאת:
הוא לא יודע, אבל באותו הרגע דמעתי מהתרגשות. דמעתי כי זכרתי את הדרך שמרסלו עשה על מנת להגיע ליום הזה. דמעתי כי הכרתי את כל הקשיים שהוא חווה. דמעתי כי הוא בחר לשתף אותי בארוע המשמעותי הזה.
בלילה לפני שהלכתי לישון, הבטתי מבעד החלון אל עבר השמיים הפתוחים ואמרתי לעצמי: "איזה אלוף!".
תמשיך להגשים חלומות מרסלו, אתה כבר מכיר את הדרך!
תהליכי קואצ'ינג לעובדים ומנהלים לא חייבים להיות ממוקדים בנושאים עסקיים. פריצות דרך שהעובדים עושים בשעות הפנאי שלהם ובחייהם הפרטיים הוכחו כתורמים משמעותית לביצועיהם במקום העבודה. איזון בין פנאי לעבודה אינו מוגבל רק לחלוקת זמנים נכונה בין הבית למשרד, אלא יכול לבוא לידי ביטוי גם במימוש שאיפותיו האישיות של העובד במסגרת מקום העבודה.
באותו פרוייקט קואצ'ינג בו לקחת מרסלו חלק, השתתפו עוד חמישה עובדים ועובדות להן ניתנה ההזדמנות לייצר פריצות דרך משמעותיות בחייהם הפרטיים. אותה המגמה של שיפור ביצועים בעבודה דווחה אצל כל אותם עובדים.
קואצ' פרי מאמן ארגוני למחוברת עובדים וגיוון והכללה